יאסין נ' שמגד חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע יליד 5.10.61, טען בתביעתו כי נחבל בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.5.10 (להלן: "התאונה"). התובע הגיש תביעתו זו כנגד הנתבעת שהייתה בזמן התאונה המבטחת של השימוש ברכב.

הצדדים תמימי דעים לעניין נסיבות אירוע התאונה וסיווגה כתאונת דרכים, מכאן כל אשר נותר שנוי במחלוקת בין הצדדים וטעון הכרעה, הינו עניין הנזק.

החבלה והנכות;

בעקבות התאונה התובע טופל בחדר המיון בבי"ח המשפחה הקדושה נצרת, שם הוא נבדק ואובחן כסובל משברים עם תזוזה בקרסול שמאל. רגלו של התובע גובסה והוא הופנה להמשך טיפול בבית חולים אחר, כפי שנכתב במכתב השחרור, משום :" בעיות טכניות לא ניתן לבצע טיפול ניתוחי".

בו ביום התובע התקבל בבי"ח כרמל בחיפה. הוא נבדק בשנית ונמצאו אותם השברים. התובע אושפז במחלקה האורתופדית, הוחלט על טיפול שמרני באמצעות גבס, כן שוחרר ביון 24.5.10 לביתו עם המלצות למנוחה בבית למשך חודשיים, הליכה ללא דריכה על רגל שמאל, המשך קיבוע בגבס ארוך ומעקב רפואי.

לאחר שחרורו התובע המשיך במעקב רפואי במרפאה המקצועית של קופ"ח כללית זבולון, במרפאה בכפרו ועברה סדרה של טיפולים פיזיותראפיים. בין היתר, בבדיקתו ביום 20.9.10, הגבס הורד מרגלו ונמצא כי הוא עדיין סובל מנפיחות בצקתית בשוק ורגל שמאל, מצליעה והגבלות בתנועות הקרסול השמאלי. הוא גם נבדק ביום 6.12.10, ונמצאו נפיחות והגבלה בתנועות הקרסול, כן צויין כי התובע נעזר במקל וצולע בהליכתו. אותן האבחנות גם נרשמו בעקבות בדיקת התובע בקופ"ח ע"י אורתופד ביום 6.1.11 וגם 10.2.11.

לתובע אושר אי כושר מלא ע"י מומחה מטעם קופ"ח עד ליום 10.2.11, אז נרשם : " איננו מסוגל לעסוק בפעילות פיזית שדורשת עמידה או הליכה ממושכים".

בדיון הראשון שהתקיים בפניי ביום 11.6.12 ולבקשת התובע, מיניתי את דר' גנאיים, מנהל המחלקה האורתופדית בביה"ח פוריה, כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה בדק את התובע והגיש את חוות דעתו בגדרה מצא, בין היתר, כי קיימת נפיחות קלה ביותר בקרסול השמאלי, הגבלות קלות בחלק מתנועות הקרסול (ראו פרק "ממצאי הבדיקה"), שינויים ניווניים קלים במפרק הקרסול כאשר ממצא זה, כך ציין המומחה, : " יכול להסביר למה ישנם כאבים בהליכה עמידה ממושכת ועליית מדרגות.." (פרק סיכום, דיון ומסקנות). וגם, וזה העיקר, חיבור גרוע בעצם הטיביה בזווית ווארוס של 10 מעלות, שבגינו המומחה מצא לקבוע לתובע נכות רפואית בשיעור של 10 % לצמיתות.

לאחר קבלת חוות הדעת ניסיתי להביא את הצדדים להבנות, אולם משכל ניסיונותיי נכשלו קבעתי דיון להיום שבמסגרתו שמעתי את עדי וסיכומי הצדדים. התובע העיד בעצמו, כן העיד מטעמו העד אמארה שהעסיקו עובר לאירוע התאונה, ואילו הנתבעת לא ראתה להביא מטעמה עדים. לאחר שמיעת עדות וחקירת העדים, הצדדים אף הציגו את סיכומיהם.

לפני שאביא את תמצית טענות הצדדים, ראיתי להזכיר כי הצדדים הסכימו כי כל הנספחים שצורפו לתחשיבי הנזק יתקבלו כראיות, למעט חלק מתלושי השכר אליהם אדרש להלן, זאת נוסף לאלה שהוגשו במהלכו של הדיון.

טענות הצדדים;

התובע הפנה בסיכומיו לתחשיב הנזק שהוגש מטעמו בו עמד בהרחבה על הנזקים שהוסבו לו בעקבות התאונה. התובע טען כי בעקבות התאונה הוא היה במעקב ממושך, הוציא הוצאות רבות, נעזר בזולת ואף נאלץ להיעדר ממושכות מעבודתו. התובע גם עמד על המגבלות מהן הוא סובל בעטיה של התאונה שהביאו לגריעה ממשית בכושרו לעבוד וגם להפסדי פנסיה. את כל נזקיו, לרבות בגין כאב וסבל, התובע כמת בסך של 252,958 ₪.

מהצד השני של המתרס, הנתבעת הדגישה את עברו הרפואי העשיר של התובע אותו, כך טענה, הוא הסתיר מעיני בית המשפט. עבר רפואי זה מלמד, כגישת הנתבעת, כי כושרו של התובע לעבוד היה לקוי עוד לפני התרחשות התאונה.

עוד נטען, כי קיימים ספקות של ממש לעניין תלושי השכר שהתובע הגיש וטענתו לעבודה לפני התאונה, הגם שההיסטוריה התעסוקתית של התובעת מעידה כי עבד אך לסירוגין. נוסף לכך, הנתבעת חדדה, כי הנכות שנקבעה אינה תפקודית כלל וכלל והראיה שהתובע השתלב אחרי התאונה בעבודה שבגינה השתכר שכר העולה על זה עובר לאירוע התאונה.

עוד נטען, כי לא הוכח שהתובע הוציא הוצאות כלשהן וגם טענתו כי נעזר בזולת אין לה על מה לסמוך.

דיון והכרעה;

הפסדי ההשתכרות: כפי שעולה מתלושי השכר (נספח ב' לתחשיבי הנזק), התובע עבד עובר לאירוע התאונה בשני מקומות עבודה. התובע עבד חלקית במכללה בשם "גרנאטה", החל מחודש 1/09 (נ/10 דו"ח הרציפות בעבודה) והשתכר חודשית סך ממוצע של-2,300 ₪. עוד הסתבר, כי החל מתחילת חודש 4/10 הוא החל לעבוד אצל יועץ המס, בשם אמארה ראפע, כאשר בגין עבודתו זו הוא השתכר לכל חודש סך 3,000 ש"ח.

הנתבעת טענה רבות, כי אין ליתן אימון בטענתו של התובע לעניין עבודתו אצל המעסיק אמארה, משום שנראה, כך נטען, כי תלושי שכר אלו נוצרו אך בעקבות התאונה ואין בינם לבין עבודת התובע בפועל ולא כלום. בעדותו התובע הסביר כי התחיל לעבוד אצל מעסיק זה בעיקר בגיוס לקוחות וגם עזר בקידום עסקיו של מעסיק זה. דבריו אלו של התובע נתמכו בעדותו של העד אמארה, שאף הוא הדגיש כי התובע עבד חלקית בשיווק עסקו בעיר טמרה, מקום מגורי התובע, ובמקומות אחרים כן נתן יד בקידום עסקאות בהן היה מעורב מעסיק זה. אני סבור כי התובע והעד אמארה מסרו את האמת. אמנם התובע החל לעבוד במקום עבודה זה אך כחודשיים לפני התאונה, אולם אין הדבר, לכשעצמו, שולל את טענתו זו של התובע. אף מעבר לכך, מעיון בתלוש השכר לחודש 4/10, עולה כי תלוש זה הודפס ביום 19.5.10, היינו עובר לאירוע התאונה, דבר שמחזק את עמדתו של התובע ונוטל רבות מטענת הנתבעת בהקשר זה.

הקדמתי וציינתי כי הצדדים הסכימו כי כל נספחי התחשיב יתקבלו כראיות, לרבות תלושי השכר. הנתבעת ראתה לסייג את הסכמתה זו לעניין תלושי השכר שניתנו לתובע בגין עבודתו במכללה משום, כך הוסבר, כי לא התייצב מי מטעם מכללה זו לשם הגשת תלושי שכר אלו. גם אם אלך כברת דרך לקראת הנתבעת וטיעוניה ואניח כי תלושים אלו אינם קבילים שעה שלא הוגשו באמצעות עורכיהם, אף שאני סבור כי הגשתם באמצעות התובע הינה אפשרית, הרי הנתבעת היא שהגישה את נ/10 שהינו, כאמור, דו"ח הרציפות בעבודה ממנו ניתן לעמוד על ההיסטוריה התעסוקתית של התובע, לרבות במכללה הנ"ל, חודשי עבודתו והשתכרותו.